פסק-דין בתיק ת"א 3111-09

מבוא

1.                   התובע, יליד 18.6.1961, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.1.2003. בין הצדדים התעוררה מחלוקת בשאלת החבות ובהחלטה מיום 7.5.2010 נקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים וכי הנתבעת חבה כלפי התובע.

2.                   אף שעל פני הדברים המדובר בתיק שגרתי שבו נקבעה לנפגע נכות קלה יחסית בגובה של 10% הרי שבמקרה זה נטען לקיומם של הפסדים בסכומים נכבדים הנובעים מעיסוקו של התובע כנהג משאית - מוביל ומספק מוצרים של חברת שטראוס ובעיקר כי בשל התאונה נדרש התובע לשאת בשכר עבודה גבוה יותר לעובדיו  וכי הכנסותיו ירדו או לא עלו כפי שהיו יכולות לעלות אלמלא הפגיעה. כפועל יוצא מטענות אלה העידו התובע, אשתו ובנו וכן אחד העובדים שעבד עבורו ושני רואי חשבון שנתנו חוות דעת מנוגדות בכל הנוגע להערכת הפסדיו של התובע.

הנכות הרפואית

3.                   התאונה בה נפגע התובע הייתה גם תאונת עבודה. הוא נבדק על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי והתלונן בפניה כי אינו יכול לרוץ; מתקשה בהליכה ממושכת, בעליה למשאית, שבה הוא עובד, ובירידה ממנה והכאבים מתגברים בשינויי מזג אויר.  הועדה מצאה כי החבלה בברך שמאל מצדיקה מתן נכות של 10% לפי סעיף 48 (2) (ז') לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956.

4.                   הבקשה להפעיל את תקנה 15 נדחתה מאחר והתובע שב לעבודתו ואין ירידה בהכנסותיו. לאחר תום תקופת אי כושר של חודש  נקבעה לו נכות של 30% לחודשים מאי, יוני, יולי ואוגוסט 2003 ונכות של 20% לחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2003.

הנזק

הנזק הלא ממוני

5.                   אין מחלוקת כי התובע זכאי לפיצוי לפי אחוזי הנכות שנקבעו לו וימי האשפוז. הצדדים הסכימו בסיכומיהם כי הסכום המגיע הוא 20,000  ש"ח ואני פוסק לתובע סכום זה.

הפסדי ההשתכרות

רקע כללי

6.                   התובע עובד החל משנת 1994 כעצמאי ועוסק בחלוקת מוצרים מתוצרת חברת שטראוס. החלוקה נעשית על ידי משאית שבבעלותו.  התובע מתאר כי מייד לאחר התאונה הוא לא הרגיש טוב, סבל מכאבים אך נאלץ להמשיך לעבוד בשל לחץ של חברת שטראוס. הוא שב לעבודה ובחלוף מספר שבועות חזר לבדיקה אצל הרופא ואז התברר שיש חשש לקרע במיניסקוס.

7.                   ביום 2.4.2003 עבר התובע ניתוח ארטרוסקופיה לתיקון הקרע במיניסקוס. לאחר מכן נקבעו לו כאמור הנכויות הזמניות עד ליום 31.12.03 והחל מיום 1.1.04 נקבעה לו הנכות הצמיתה.

8.                   בכל הנוגע לבסיס השכר ולהפסדים הובאו מספר עדים ושתי חוות דעת חשבונאיות.

גרסת התובע

9.                   בתצהיר העדות הראשון שהגיש התובע כותב שנעדר מהעבודה למשך חודשיים ועשרה ימים (בין יום 1.4.03 ליום 10.6.03) והפסיד 2.33 חודשי עבודה. לאחר שהוא חזר לעבוד הוא עובד 'פחות פיזית' ולכן העלה את השכר של העובד, יוסי אליאס, שעובד קשה יותר. הוא מצרף לתצהירו את ריכוז נתוני השכר של מר אליאס לשנים 2002- 2003 ו- 2009.

10.               בנוסף, כך כותב התובע, בנו, רונן פקר, עוזר לו מספר ימים בשבוע בימים שבהם יש עומס והוא מצרף את תלושי השכר של הבן רונן לשנים 2006-2009. עזרת הבן נעשית במקביל ללימודיו.

11.               לטענת התובע אלמלא התאונה היה מרחיב את הקו, מספק סחורה לחנויות נוספות והכנסתו הייתה גדלה בהתאם. בשל המגבלות, שמהן הוא סובל בשל התאונה, הוא מתקשה לסיים גם יום עבודה של 8-9 שעות וסובל מכאבים במהלך יום העבודה. התובע צירף לתצהירו את שומות המס שלו.

12.               בהתייחס לנכותו התפקודית כותב התובע שעבודתו היא עבודה פיזית בחלקה והוא מרגיש בכאב בזמן עליה וירידה לתא הקבינה ולתא המטען; הוא מתקשה לסחוב סחורה אך אינו יכול להימנע מכך בשל סוג העבודה. יש לו קושי להתכופף, ללקט סחורה, להרים ולסחוב. עבודתו שמצריכה נסיעות מרובות במשך היום במשאית מקשה עליו והוא מגיע לביתו תשוש.